<h1>ספר הפרדס — שער חמישי</h1>
<h2>דף לו:</h2>
וכן אותן קליפי עץ שקורין בלע"ז קניל"א מברכין עליו בורא פרי האדמה, ואע"פ שהוא עץ מפני שאינו אוכל מן הפרי עצמו אלא מן הקליפה.
ואותן גרעינין של אפרסקין ושל תפוחים כתבו בתוספות דמברכין עליהן בורא פרי העץ, והביאו ראיה מדאמרינן בפרק כיצד מברכין קליפי רמון והנץ שלו, [קליפי] אגוזים והגרעינים חייבין בערלה, וכן כתב גם הרב ר' יונה ז"ל, וכתב הרב ז"ל והוא שלא יהיו מרים, אבל אם הם מרים לא מברך עליהו כלל דאזוקי מזיק, אבל הרשב"א ז"ל כתב דלא מברכינן עלייהו כלל, ואם ממתקן על ידי האור מברך עליהן שהכל.
וכתב רבי יצחק הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל דכי היכי דאמרינן בפלפלא וזנגבילא ביבשתא ולא כלום הוא הדין בסמים אחרים שהן חריפין כל כך שאין דרך בני אדם לאכלן אלא עם דברים אחרים שאין מברכין עליהן אלא ברטובין, אבל ביבשין אין מברכין לא בתחילתן ולא בסופן.
וכן אותן שרשים מתוקין שקורין בלשון ערבי עודסי"ס ובלע"ז ריגלסי"א מברכין עליהן בורא פרי האדמה, דלא גרעי מזנגבילא רטיבא דאמרי' בגמרא דמברכין עליו בורא פרי האדמה.
ועל אותן אגוזים שקורין בערבי גוזביא ובלע"ז נוס מוסקדא כתב רבינו ז"ל דמברכין עליהן בורא פרי העץ דמיני אילן הן, וכן כתב השר של קוצי ז"ל שקיבל מרבותיו ז"ל.
האוכל פלפלין מברך עליהן בורא פרי האדמה, והני מילי בלחין שהן מתוקין קצת, אבל ביבשין אינו מברך עליהן כלל מפני שהן חריפין ואין דרך בני אדם לאכלן, זהו לדעת הרב אלפסי ז"ל שכתב זה לשונו פלפלי רטיבתא מברך עליו בורא פרי האדמה ויבישתא ולא כלום, וכן כתב מרנא ורבנא האי גאון ז"ל והר"ם במז"ל ורובן של גאונים ז"ל, והרב ר' יונה ז"ל כתב דאין זה נכון, דבפירוש נראה מלשון הגמרא שמברכין עליהן בורא פרי העץ, דאמרינן התם בפרק כיצד ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה, וכיון דלעניין ערלה הוו אילן הוא הדין לגבי ברכה דהוו אילן, ועוד אמרינן התם ונטעתם כל עץ מאכל, איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה תלמוד לומר לך, עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין, אלמא דעץ הוא, וכן פסק הראב"ד ז"ל וגם הרשב"א ז"ל. ועל הזנגבילא ג"כ דינו כדין פלפלין דאם הוא לח מברך עליו בורא פרי האדמה לכולי עלמא, וכתב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל אע"פ שהזנגבילא מין אילן הוא כיון שאין אדם אוכל מן הפרי עצמו אלא מן העץ מברך עליו בורא פרי האדמה, ואם הוא יבש אינו מברך עליו כלום דגרסינן בפרק כיצד ובפרק בתרא דיומא כס פלפלי ביומא דכפורי פטור, כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור, לפי שאינו נהנה ממנו, וכיון שאינו נהנה ממנו אין ראוי לברך עליו ברכת הנהנין. וכן אותן מרקחות שעושין מזנגביל שקורין בלע"ז גיבגברט מברך עליהן בורא פרי האדמה מפני שהזנגבילא עיקר, כן כתב הרב ר' יונה ז"ל, וכן כתבו בתוספות. מסתברא לי שאע"פ שאמרו חכמים ז"ל שהזנגבילא יבישתא לא מברכינן עליה כלום מפני שהוא חריף ואינו ראוי לאכילה, הני מילי שהזנגבילא לחוד אבל אותו מרקחת שקורין גינגיבר"י קונפי"ט נראה שמברכין עליו בורא פרי האדמה כדינו שראוי לאכילה הוא, ולא גרע משקדים מרים שאם ממתקן על ידי האור דמברך עליהן בורא פרי העץ כדינן, כנ"ל.
ועל אותו דבש שיוצא מן הקנים שקורין בלע"ז שוקרי ובערבי סוכור, כתב הרב בעל הלכות גדולות ז"ל דמברך עליו בורא פרי האדמה וראיתי בתוספות דמברכין עליו בורא פרי העץ דמין אילן הוא, אבל הר"ם במז"ל כתב דאין מברכין עליו אלא שהכל כיון שמבשלין אותו, שהרי דבש תמרים אמרו בגמרא דמברך עליו שהכל מפני שהוא מיא בעלמא, ואפילו על הקנים עצמן אפילו שאין מבשלין אותן אין מברכין עליהם אלא שהכל מפני שאין בהן אלא זיעה בעלמא, וכן דעת השר של קוצי ז"ל.
<h2>דף לח.</h2>
ואני תמה על סמים רבים שאדם אוכל לרפואה, ועופות ודגים טמאים כגון ביצים של חיה ידועה הנקראים בלשון ערב ביצי סאמור ובלע"ז קשתור, וכן עכבר והוא זרע של דג טמא הנקרא בלע"ז בלינאי, וכן ממעי ממיני שרצים ורמשים כגון הנקרא בלשון ערב סקנקורי ובלע"ז פיששגיט, וכן חלב נחשים וקיבות של בהמות טמאות וכדומה לאלו שכולן אסורין גמורין מן התורה ואין העולם משתמרין מהן. ואולי הייתי אומר דלפי דעת הרב ר' יונה ז"ל שכתב שהמושך אע"פ שהיתה (מין) [מן] דם מחיה טמאה ונחזר מושך שמותר לאכלו שכיון שנחזר מושך אינו אלא פירשא בעלמא, ונראה לפי זה שגם כן כל אלו העניינים שאמרנו שמותרין הן לפי שאינן אלא פירשה בעלמא, ויש לי לומר שאין הנידון דומה לראיה דהתם דין הוא שיהיה מותר אע"פ שהיה דם מתחילה מכל מקום נשתנה מכמות שהיה ונחזר מושך ואינו אלא פירשא בעלמא, אבל דברים אלו שגוף הטומאה הוא בעין בלא שנוי כלל אסור בודאי, הילכך אפילו לפי סברת הרב ר' יונה ז"ל נראה שהן אסורין, וכל שכן לדעת רבינו מאיר הלוי בן אבולעפיא ז"ל שהיה אוסר אפילו המושך כל שכן דברים אלו שגוף הטומאה לפניך. ואם תאמר כיון שאין דרכן לאכלן בעין אלא מעורבין במרקחת עם סמנין מסתמא מבוטלים הם בששים, יש לי לומר שאין זה כלום דהא קיימא לן שאין מבטלין אסור לכתחילה, וגדולה מזו אמרו ז"ל בשחיטת חולין לא בא בפי בשר פיגול, לא בא בפי בשר שהורה בה חכם, אע"פ שהיא מותרת גמורה, הילכך ראוי הוא ליבטח בשם יתברך שהרפואה בידו ואל יבטח בדברי שקר, ועל זה נאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו, ואני אומר בחולה שיש בו סכנה דהא קיימא לן בכל מתרפאין וגו' כנ"ל.
<h2>דף לט.</h2>
וכן אותן משקין של בשמים שקורין בלע"ז שרא"ב אם הן מתוקין לחיך נראה לי דמברכין בורא פרי האדמה, דקיימא לן בפרק כיצד מיא דכולהו שלקי כשלקי, ועוד שמשימין בו סוכרי, ולדעת הרב בעל הלכות גדולות והגאונים ז"ל ראוי הוא לברך עליו בורא פרי האדמה. אבל שאר משקין שעושין לרפואה ואינן מתוקין לחיך דאין מברכין עליהן כלל אע"פ שעושין אותן לרפואה ומועילין לגוף, כיון דלפי שעה אין לו הנאה מהם אינו מברך עליהם כלל וזהו ברור, ואחר מכן ראיתי שכתב כן רבינו משה בר' שניאור ז"ל.
<h2>דף מ.</h2>
ועל אותן מרקחות שמביאין ממקומות רחוקין ואין אנו יודעים אם יש בו פרי האדמה או פרי העץ, כתב הרב ר' יונה ז"ל דמברך עליהם בורא פרי האדמה מספק, שאפילו תאמר שיש בו פרי עץ לא איכפת לן, דהא תנן ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא. ויש מי שהיה חושש לאכול מאותן מרקחות מפני שמבשלין אותן בכלים של גוים, והיו נותנין טעם לדבריהם דאע"ג דסתם כליהן אינן בני יומן וכיון שאינן בני יומן הוה להו נותן טעם לפגם ונותן טעם לפגם מותר, אפילו הכי אמרו דאלו המרקחות אפילו שאינן בני יומן נותנין טעם לשבח הן. והרב ר' יונה ז"ל סתר דבריהם שכתב דכל שכן שהמרקחות הם נותנין טעם לפגם כשאינן בני יומן, דשבח המרקחת הוא החריפות, וכיון שאינן בני יומן נתבטל החריפות מהן והוה להו נותן טעם לפגם ומותר, ועוד יש (מי) לסתור דבריהם מיהא דאמרינן בפרק כיצד [ל"ו:] האי המלתא דאתיא מבי הונדאה שריא, פירוש מרקחת שבא מהודו ואפילו הכי שריא אע"פ שאין אדם יודע באי זה כלי נתבשל וכן עיקר, וכן שמעתי שהורה הרב ר' יהושיה הזקן מטראנא ז"ל ואע"פ שדין זה אין מקומו כאן כתבתי לפי שהוא דבר הצריך.
אבל מכל מקום נראה לי שאותו מרקחת שקורין בלע"ז שוקרי רואט דמברכין עליו בורא פרי האדמה, שאם תאמר שהורדים הן עיקר ודין הוא לברך עליה בורא פרי העץ לדעת הראב"ד ז"ל הא אמרינן בירך על פירות העץ בורא פרי האדמה יצא, וא"ת שהסוכר הוא עיקר ראוי הוא לברך עליו בורא פרי האדמה, כנ"ל.
ואותו בושם שקורין בלשון ערבי קרונפל ובלע"ז גירופלי שאינן חריפין כמו הפלפלין והזנגבילא, נסתפקתי אם מברכין עליהן בורא פרי העץ, ששמעתי בבירור שמין אילן הוא, אבל מכל מקום איני סומך על זה להוציא שם שמים לבטלה ומברכין עליו בורא פרי האדמה, דגרסינן בפרק כיצד אם אמר על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, אבל השר של קוצי כתב דאין מברכין עליו כלל ביבשין כדין פלפלין, ואני מה שנראה לי כתבתי.
ועל אותן וורדין שקורין בלע"ז רושאיש מברכין עליהן בורא פרי העץ לדברי הכל דמין אילן הן, וכלל גדול מסור בידינו דכל פרי העץ ששרשיו נשארין בו אחר לקיטתו מברכין עליו בורא פרי העץ, דגרסינן בפרק כיצד היכא דשקלת ליה פירא וקאים אילנא מברכין עליו בורא פרי העץ. וכתב הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל על הוורדים אע"פ שאינן פרי עצמו שהפרי שלהן הוא בתוך התפוח העגול אין בהם דין ערלה כשתסלק לא ימות הפרי, אעפ"כ מברך על אכילתם [בורא פרי העץ ועל ריחן] ברוך שנתן ריח טוב בפירות, בד"א על גופן כשהן בעין או בדבר מורכב ראוי לאכילה והם מאכלים בריאים אבל על מימיו מברך שהכל, עד כאן.
ואותו זרע שקורין בלשון עברי שומר ובלע"ז פיניו"ל נסתפקתי אם מברכין עליו בורא פרי העץ לפי שהשרשים נשארים בו כל שנה ושנה, אבל מן הספק נראה לי דמברכין עליו בורא פרי האדמה, דגרסינן אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, ואחר כך ראיתי לרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל שכתב כדברי, שכתב הרב ז"ל והשומר אע"ג שחוזר ומצמיח דוקא השרשים חוזרין ומצמיחין, אבל הענף שנותן פרי עכשיו אינו חוזר לעשות פרי ואינו אלא פרי האדמה.
וכל דבר שאינו יודע אם הוא עשב או אילן מברך עליו שהכל כן כתב רבינו חננאל גאון ז"ל.
ואותו מרקחת שקורין בלע"ז פיניוטא שמשימין בו בטנים, נראה לי דלפי סברת הרב ר' יונה ז"ל שכתבתי לעיל דעל אגוזים שהן מבושלין בדבש שמברכין עליהן בורא פרי העץ, לכאורה נראה דעל זה המרקחת דמברכין עליו בורא פרי העץ, אבל מכל מקום נראה לי דמן הספק מברכין עליו בורא פרי האדמה, דקיימא לן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא. וכן שאר מרקחות כמו אותן שקורין בלע"ז רושד"א נוכל"א או קומינרא"ש וכדומה להן נ"ל דמברכין עליהן בורא פרי האדמה, ועל כולם [אם] אמר שהכל יצא כדקיימא לן בפרק כיצד מברכין.
<h2>דף מג:</h2>
ועל אותן שושנים שקורין בלע"ז לירי ובלשון משנה יש מי שאומר שקורין אותו נרגיס, אין מברכין עליו אלא שהכל אע"פ ששרשיו נשארין בו כל שנה ושנה, אפילו הכי אינו דין שיברך עליו בורא פרי העץ ולא בורא פרי האדמה משום דאינו מטעם כל כך. ואותו עשב שקורין בלע"ז ויאול"ש ובערבי בנפס"ג ובלשון משנה סיגלי מברכין עליהם בורא פרי האדמה דראויות לאכילה הן. וכן אותן מיני ירקות כמו שומשמין או קשקש שקורין בלע"ז פפאוי"ר, וגם כן אותו שקורין בלשון ערבי עניסו"ן ובלע"ז בטפולוא"ה, וגם כן נענע שקורין בלע"ז מינט"א, וכן אותן קנין מתוקות שקורין בלשון ערבי כיא"ר שינב"ר או כדומה לאלו הדברים שהן מתוקין קצת לחיך מברכין עליהן בורא פרי האדמה, וכן כולם.
וכן אותו משקה שיוצא מן הוורדים מברכין עליו בורא פרי העץ כמו בוורדים עצמן, כן כתבו קצת המפרשים ז"ל והרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל לא כתב כן ולקמן בשער הריח אאריך בזה בסייעתא דשמייא.
